החלטה בתיק ת"א 54254-05-11

רקע

1.              לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף.

המדובר בתביעה כספית, שעניינה טענות להפרת הסכם בגין עבודות עפר ופיתוח אשר ביצעה התובעת במסגרת הסכם עם הנתבעת, בכביש מס' 60 (להלן: "הפרויקט") בין הישוב אכסאל לעיר נצרת. לטענת המשיבה, לא קיבלה את מלוא התמורה בגין עבודתה והתביעה כאן היא תביעה לתשלום בגין ההפרשים אשר לא שולמו לה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

2.              ביום 11.6.2002 נחתם הסכם בין הצדדים  לביצוע עבודות בניית הכביש אשר כללו בין היתר עקירה וחישוף הקרקע, עבודות חפירה, חציבה וכיוצא בזה. הן הוסכם בין הצדדים כי התובעת תוכל לעשות שימוש בחלק מהחומר החפור לשימושה הפרטי. 

במהלך ביצוע העבודה, חלו שינויים בהיקף ובאופן העבודות כאשר בין הצדדים מחלוקת בדבר כמות החומר החפור אשר נתקבלה.

3.              ביום 29.7.2002 פנה מר זעאתרה תופיק (להלן: "מר תופיק") הוא הבעלים של התובעת, בכתב אל הנתבעת וביקש לתאם פגישה בנושאים הבאים: ביטול כמות החפירה בחתכים עומק שונים אשר פורטו במכתב, מקדמה יחסית לפרויקט,  סעיף העצים והשורשים.

4.              ביום 10.8.2002 נשלח מכתב נוסף ממר תופיק אל נציגי הנתבעת לפיו מאחר וחלו שינויים במהלך העבודה וקיימים שינויים בגבולות ועומק החפירה והחציבה משטח האתר וכפועל יוצא מכך קטנה באופן משמעותי כמות החומר החפור אשר הוסכם כי ישמש לעיסוקה הפרטי של  התובעת כך כמוסכם בהסכם העיקרי, ביקשה התובעת לפצותה בגין הפסדים אלה.

5.              מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה עולה כי התובעת לא שקטה על שמריה ופנתה ללא הרף אל הנתבעת על מנת שזו תפצה אותה על ההפסד הכספי אשר נגרם לה כתוצאה מהקטנת שטח החציבה והחפירה על כל המשתמע מכך.

6.              ביום 4.2.2003 נחתם בין הצדדים "הסכם ויתור"- לפיו הנתבעת תשלם בנוסף לתמורה אשר תשלם הנתבעת לתובעת בהתאם על פי המקורי, סך של 700,000 ש"ח אשר ישולמו ב- 6 תשלומים שונים אשר הראשון שולם יומיים לאחר חתימה על הסכם הוויתור והתשלום האחרון ישולם בחודש יולי 2003. כן הוסכם על מענקים וניכויים במקרה של הקדמת מועד סיום העבודות או איחור בהן והוסכם כי הסכם הוויתור מהווה תוספת להסכם המקורי.

עיון בהסכם מלמד כי הוא נחתם בעקבות דרישות התובעת, בין היתר אלו המפורטות במכתבה אל הנתבעת מיום 31.12.02.

7.              ביום 23.3.04 נחתם הסכם העדר תביעות לפיו הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 80,000 ש"ח זאת בהתאם להסכם הוויתור, כאשר נרשם כי עם קבלת הסכום האמור, אין לה לתובעת תביעות כלפי הנתבעת בקשר עם הסכם הויתור.

8.              במהלך יוני 2004 שלחה התובעת אל הנתבעת דרישה לתשלום אחר שנערך חשבון סופי לעבודות אשר בוצעו על ידי התובעת. עיון בכתבי הטענות מלמד כי התובעת עמדה על דרישתה לקבלת הסכומים אשר מגיעים לה לגישתה (זאת ניתן ללמוד ממכתבים אשר שלחה התובעת לנתבעת נושאים תאריכים 8.6.04, 27.6.04, 30.6.04, 12.7.04, 2.9.04. יוער עוד כי ביום 22.7.04 התקיימה פגישה בין מר תופיק לבי נציגי הנתבעת). בעקבות המכסים הללו שולמו עוד כספים לתובעת, אך לא בשיעורים שדרשה. מכאן התביעה.

טענות הצדדים בתמצית

גישת התובעת

9.              התובעת טוענת כי לאחר סיום העבודות, ביום 8.6.04 שלחה לנתבעת חשבון חלקי לתשלום על סך של 536,000 ש"ח. הנתבעת אישרה לתשלום סך של 66,294 ש"ח אולם צרפה המחאה על סך של 35,732 ש"ח בלבד אשר לטענת התובעת לא התקבלה מעולם ולכן לא נפרעה.

10.          מר תופיק שלח מכתב נוסף אל הנתבעת נושא תאריך 12.7.04 ובהתאם לכך נקבעה פגישה בין נציגי התובעת לנציגי הנתבעת במשרדי הנתבעת ביום 22.7.04. לדברי התובעת, נציגי הנתבעת  לא התכוננו לפגישה ולא הביאו עימם את החשבונות ופירוט העבודות על מנת להביא המחלוקת בדבר התשלום הסופי, לסיום.

11.          התובעת הדגישה כי החשבון הסופי הינו אחר קבלת אישור מע"צ לפיו התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין עבודות נוספות אשר ביצעה בפרויקט בשיעור של 80% מהסכום אשר משולם על ידי מע"צ לנתבעת. התובעת טענה כי הנתבעת עשתה כל שלאל ידה כדי למנוע מן התובעת להשיג את החשבון וזאת על מנת להעלים את הכספים הנוספים אשר מגיעים לה בגין העבודות הנוספות אשר בצעה. לטענתה, הנתבעת ניסתה למנוע ממנה לקבל נתונים מדויקים בדבר כמויות ועבודות אשר מהווים את הנתונים לעריכת החשבון הסופי מול הנתבעת ובכך לוקה התנהלות הנתבעת בחוסר תום לב מובהק.

12.          התובעת טוענת כי בהתאם לחשבון אשר אושר על ידי מע"צ הרי שהנתבעת צריכה לשלם לה סך של 1,812,624 ש"ח משוערך.